אופטומטריסט מבצע את בדיקת הראיה וקובע את המרשם לביצוע המשקפיים ואילו אופטיקאי חותך את העדשות הנדרשות לפי מרשם האופטומטריסט ומרכיב אותן במסגרת שנבחרה.

התשובה תלויה בכמות התיקון וגם באופי או בהעדפות של מרכיב המשקפיים. יכולים להיות 2 אנשים שונים עם אותו מרשם אבל אחד ירגיש עיוור בלעדיהם והשני לא ירגיש הבדל גדול איתם או בלעדיהם.

החשיבות העיקרית היא להרכיב את המשקפיים בזמן נהיגה ובעיקר נהיגת לילה אם נקבעה חובה כזו, וגם במצבים המאמצים את העיניים כמו צפייה בטלוויזיה, עבודה מול מחשב ושימוש בסמרטפונים. אחרת המאמץ ללא המשקפיים עלול לגרום לכאבי ראש ולכאבי עיניים. מעבר לכך, כל אחד יכול להרכיב או להסיר את המשקפיים לפי נוחיותו.

במשך היום, האור מאפשר לנו להעזר ברמזים סביבתיים ולהתגבר על טשטוש הראיה ללא המשקפיים. המוח בעצם מפענח את התמונה המטושטשת שהעיניים מעבירות לו ויוצר תמונה הגיונית ומסודרת.

בלילה לעומת זאת, המוח מתקשה לתקן את הראיה ללא הרמזים מסביב ואנו מרגישים את הטשטוש ולכן צריכים יותר את המשקפיים.

כמובן שהנ”ל רלוונטי יותר למרשמים נמוכים, במרשמים גבוהים המוח לא יכול להתגבר על הטשטוש גם באור.

צילינדר הוא “מספר” לכל דבר. ההבדל הוא במבנה הקרנית. אם הקרנית זהה בקימוריה לאורך ולרוחב – אין צילינדר והכח של עדשת המשקפיים הנדרשת יהיה זהה בשני הכיוונים. אך אם הקרנית קמורה יותר בכיוון אחד אז הכח במשקפיים יהיה שונה ויווצר צילינדר = פער בכח התיקון בין האורך לרוחב העדשה.

כמובן שיש משמעות גדולה להכנסת תיקון הראיה לתוך העין ומכאן יש חשיבות גדולה יותר בשימוש בעדשות מגע להגיינה ולשמירה על בריאות העין.

אם לא נקפיד על נקיון ותקינות המשקפיים – “רק” נראה מטושטש, אבל אם נזלזל בנקיון ותקינות עדשות המגע, אנו עלולים לגרום לנזק בלתי הפיך לראיה שלנו.

בשימוש נכון – החלפת העדשות לפי תדירות השימוש הרצויה והקפדה על הגיינה בהכנסת ובהוצאת העדשות, אין שום פגיעה או נזק לעיניים.

כמו בכל דבר, השיקול כאן הוא בעיקר כלכלי.

כמובן ששימוש בעדשה חדשה כל יום מונע כמעט לחלוטין כל בעיה היכולה להגרם מהרכבת עדשות מגע.

העדשות החודשיות (שמסירים בסיום 12-14 שעות שימוש ומאכסנים בתמיסת ניקוי ללילה) חסכוניות יותר אך צוברות בכל יום משקעים ולכלוך ועלולות לגרום לדלקות ו/או אלרגיות.

ניתן למצוא פשרות כדי לגשר על ההבדלים, למשל שימוש בעדשות מגע יומיות יום-יומיים פחות בשבוע ושילוב שימוש במשקפיים. כך מורידים את העלות השבועית בשימוש בעדשות המגע ומועילים אפילו יותר לבריאות העיניים.

אפשרות נוספת היא שימוש בעדשות דו-שבועיות ואז הסיכון לנזק יורד.

כשהאור בדרכו לעיניים שלנו “פוגש” בעדשות המשקפיים – חלקו הגדול עובר את העדשות ומגיע לעיניים אך חלק קטן ממנו מוחזר. כך גם בחלקה הפנימי של העדשה כשאור מגיע מאחורינו. החזרים אלו גורמים לסנוור אשר מפריע, מבלבל ומסכן אותנו בעיקר במצב של נהיגה.

ציפוי ה”אנטי-רפלקס” מבטל את החזר האור ומאפשר לנו ראיה נקיה ובטוחה.

לציפוי יש חסרונות – הוא מתלכלך יותר ועלול גם להתקלף עם הזמן. יצרני העדשות תמיד פועלים לשיפור הציפויים כך שיתלכלכו פחות ויחזיקו יותר.

היום קיימים ציפויים מצוינים עם 3 שנים אחריות, במהלכן העדשות מוחלפות לחדשות במקרה של שחיקת הציפוי.

ראשית, המונח שהתרגלנו להשתמש בו לא מתאים.

זהו מצב בו עין לא יכולה להגיע לראיה אידאלית גם עם תיקון הראיה המתאים, ואין לכך שום קשר לעצלות, אלא למצב עין זו בלידה.

ישנם 3 גורמים לאמבליופיה = עין עצלה: פזילה, ליקוי ראיה משמעותי בעין אחת בלבד או פתולוגיה.

בהינתן אחד מהמצבים הנ”ל בלידה, המוח מקבל הבדל בתמונות בין העין התקינה לעין שאינה במצב תקין, וכדי להתגבר על הפער הוא מעדיף לוותר על הקלט המגיע מהעין הבעייתית ולמעשה מנתק את הקשר אליה ומונע את ההתפתחות שלה.

לכן, עין זו תמיד תראה פחות טוב מהעין השניה, אפילו אם בוצע ניתוח לתיקון הפזילה או הותאם תיקון ראיה מתאים.

משקפי מולטיפוקל מאפשרים ראיה ברורה לרחוק, למרחקי ביניים ולקרוב באותה העדשה ללא סימנים המעידים על כך על העדשה.

עד גיל 40-45 אנו רואים ברור לכל מרחק עם משקפיים חד מוקדיים (רגילים) ואין צורך לרוב במוטיפוקל, אך מעל גיל זה מצב העיניים שלנו משתנה. העדשה התוך-עינית שאחראית לבצע פוקוס בהתאם למרחק הראיה מאבדת מגמישותה ולא מצליחה יותר להפעיל כוח ליצירת פוקוס כדי שנוכל לקרוא ללא משקפיים.

לכן, אנו מתחילים לחוש בטשטוש ראיה לקרוב  (או אם אנחנו קצרי רואי ומרכיבים משקפיים לרחוק- אנו נאלצים להוריד את המשקפיים כדי לקרוא).

עדשת המולטיפוקל משנה את כוח התיקון לאורך העדשה, מתאימה את המרשם לכל מרחק וכך מעניקה לנו ראיה ברורה בכל מצב.